לדבר על רגשות?

מה להגיד... הילד בוכה ו... ???

חוסר אונים.

האם לשיים (לתת שם לרגש) או בכלל לדבר על רגשות, בפרט בשלב ההסתגלות?

כן, כן, כן

השאלה היא כמה, מתי, על אילו רגשות והאם זה מקדם את הילד ועוזר לו.

מילה אחת, כמו: אני פוחד, אני כועס, אני מתרגש, מתגעגע...

מקלה על הילד. הוא חש שמבינים לליבו.

ואם אכן זה הצורך שלו, נשמע אותו חוזר על מילת הרגש, בהתאם לגילו.

לעיתים, במשחק עם בובה או כמענה למבוגר. גם אם הוא לא יגיד במפורש, הוא ידע שזה מה שהוא מרגיש עכשיו.

נסו לשחזר אירוע שבו רציתם שיבינו במדויק את מה שאתם מרגישים. שיהיו אמפטיים, שרק יקשיבו... מה היתה התחושה?

ולהפך מה היתה התחושה כשקיבלתם עצות או כשאמרו לכם "לא נורא, כולם עוברים את זה...", "כן, גם אני הייתי במקום הזה..."?

כמה המשפטים האלה הרגיזו אתכם? גרמו לכם להיסגר, לא לספר יותר...

להבין מה הילד מרגיש, לשיים את הרגש, נותן תחושה של הבנה וקבלה ועוזר לילד להתמודד עם הקושי במעבר למסגרת חינוכית חדשה ובכלל.

אשמח לענות על שאלות בקבוצה:

"כיצד נקל על ילדינו את ההסתגלות למסגרת חינוכית?" בקישור:

בהצלחה,

גאולה מרום

מאמנת להעצמה אישית ומדריכת הורים

פוסטים אחרונים