כולנו יחד רוצים שהילד יתחיל לעשות את צרכיו בשירותים כמו גדול.
בתהליך, כמו בכל תהליך בחיים, על מה אנחנו נוטים להסתכל?
על מה שיש או על מה שאין?
על מה אנחנו מודים שיש לנו?
האם אנחנו מסתכלים על התכונות החזקות של הילד או אחרת?
האם אנחנו מרוצים מהתנהגויות מסוימות של הילד או מתכונות מיוחדות?
אחד הדברים החשובים הוא להצליח לראות:
מה הוא כן עושה
מה הוא כבר מצליח
איפה התאמץ מאוד מאוד (למשל, הרגיש שיש לו פיפי, רץ לשירותים, אבל לא הספיק להוריד מכנסיים...).
זה מקום מצוין לשבח אותו –
"הרגשת שיש לך פיפי" (הבין שיש לו, זה חשוב מאוד)
"עשית את הפעולה הנכונה - הלכת לשירותים..." (יודע מה הפעולה שהוא צריך לעשות כשהוא מרגיש...)
"פעם הבאה גם תצליח להוריד בזמן את המכנסיים"
פעולה מקדמת כאן חשובה ביותר:
"אתה רוצה שאביא לך מכנסים נקיים? אתה רוצה להביא לבד? להחליף לבד?"
פעולת העצמה -
הוא יכול להחליף מכנסיים. להתמקד במה שהוא כן יכול...
יושב על האסלה עם הבגדים, יושב על האסלה בלבד וקם, ולבסוף חוזר לחיתול.
על מה נשבח? נכון התוצאה הסופית עדיין בתהליך...
נעודד ונשבח כל אחד מהשלבים
בהצלחה!