מבלי משים, אנחנו מהווים דוגמה לילדינו הבוגרים לסבלנות ולהכלה.
כיצד עוזרים להתמודד עם כישלון או אכזבה? כיצד מחזקים ומצליחים?
שימו לב לאמירות אקראיות, שיחות טלפון שהילד שומע מהחדר הרחוק...
אמירות תוך כדי...
כן נכון, גם לנו מותר להיות מאוכזבים ומתוסכלים אם זה לא הולך כמו שציפינו,
הילד לא ממש משתף פעולה... ברור, קורה לכולנו.
ס ב ל נ ו ת ! ! !
נעצור לחשיבה ונשאל מהו השלב שכדאי לחזור אליו.
האם משהו לא התאים לנו או לילד?
זה הזמן לבדוק את התהליך. כיצד נמשיך אותו?
נדגיש לעצמנו את מה שכבר הושג, למשל, הרגלים של בוקר וערב לפני השינה...
ומה עוד חסר?
מה המיומנות כרגע שנרצה להעניק לילדנו?
מה המיומנות שנרצה לתת לעצמנו?
בהצלחה!